"מתוך הכאב נמשיך לבנות ולרפא": מועצה אזורית גלבוע ציינה את אירועי השבעה באוקטובר

השבעה באוקטובר נחרת בדברי הימים של מדינת ישראל כמתקפת הטרור הקשה ביותר בתולדותיה הקטלנית ביותר לעם היהודי מאז השואה. מתקפת הפתע הרחבה של ארגוני הטרור מרצועת עזה הותירה פצע פתוח בלב האומה כולה, ובפרט במועצה אזורית הגלבוע, ששכלה בטבח הנורא שניים מבניה במסיבת הנובה – סתיו ברזני מגן נר ודרור בהט, ובהמשך את סרן יהונתן (ג'וני) קרן ממולדת, את אביב מאור מעין חרוד איחוד שנרצחה בגלבוע, ואת סא"ל דור בן שמחון מבית השיטה שנפל בקרבות בדרום לבנון.

אמש (שלישי, 6.10) התקיימו ברחבי המועצה האזורית גלבוע סדרת טקסי זיכרון מרגשים לציון יום השנה לאירועים, בהשתתפות ההנהגה, העובדים והתושבים.

טקס עובדי המועצה בבית שטורמן: סיפור של גבורה והתחדשות
בבית שטורמן התכנסו עובדי המועצה ובכיריה, במעמד ראש המועצה, לטקס זיכרון מייחד. במרכז המפגש עמדה הרצאתו של כפיר הוד, שורד המסיבה בנובה, אשר חלק עם הקהל את סיפורו האישי לציון אירועי ה-7 באוקטובר.
הרצאתו של כפיר נשאה עימה מסר עמוק של תקווה, גבורה והתחדשות, והזכירה לכל הנוכחים כי גם מתוך הקושי העמוק ביותר, שמורה לנו הבחירה בחיים, באמונה ובתקווה.
את תפילת "יזכור" נשא יו"ר ועד העובדים יובל אסייג.

הטקס המועצתי בבית העם בדבורה: עדות מעוררת השראה מקיבוץ ניר עוז
בשעה 20:00 התכנסו תושבי המועצה, בכיריה וראש המועצה בבית העם במושב דבורה לטקס הזיכרון המועצתי המרכזי. בתום החלק הרשמי של הטקס, שמע קהל המשתתפים את עדותה המרגשת של דורין ראי צפריר, תושבת ניר עוז ושורדת הטבח בקיבוץ. דורין שיתפה בפתיחות על היום הקשה בחייה, על הפחד המשתק והשבר העמוק, לצד ההחלטה האמיצה לקום מחדש מתוך ההריסות.

אירוע הזיכרון במרכז יעל של אקים גלבוע: תיעוד היסטורי ובחירה בחיים
ברגישות רבה ובכובד ראש, צוין יום הזיכרון גם במרכז התעסוקה "אקים גלבוע". במפגש במרכז יעל שמעו הנוכחים את עדותו של איתן אונר ממיזם 'עדות 710'. איתן שיתף במסע התיעוד והצילום שלו מתוך מאורעות השבעה באוקטובר, והציג את היכולת הייחודית של המצלמה להפוך לכלי עדות והנצחה היסטורי ראשון במעלה. המפגש עסק בחשיבות הבחירה בחיים, לצד החובה המוסרית שלא לתת לעדויות ולזיכרונות להיעלם.

בדברים נרגשים שנשא ראש המועצה, דני עטר באירוע המרכזי במושב דבורה, הוא ביטא את תחושות הקהילה כולה: "אנחנו לא שוכחים את התהיות, אנחנו לא מטייחים את השבר, ואנחנו נושאים את היגון יום-יום. אבל לצד הצלקות העמוקות שאנו נושאים, אנחנו גם יודעים מאיזה חומר אנחנו עשויים.  מתוך הכאב המפלח הזה, מתוך האובדן והתקוממות הרוח, אנחנו נמשיך לבנות, לרפא ולהתחזק. העתיד שלנו לא ייבנה מהתעלמות מהטראומה, אלא מתוך הצמיחה מאפר השבר – יחד, כקהילה, וכעם שאין לו שום דרך אחרת אלא לנצח ולחיות. יהי זכרם של הנופלים והנרצחים ברוך ונצור בליבנו לעד."