משה שטורמן

בן עטרה וחיים, נולד ביום י"ב בתשרי תרפ"ב (14.10.1921) בצפת. כפעוט בא עם הוריו לעין חרוד ההולכת ונבנית אז והיה בין עשרת הילדים הראשונים במקום. אביו, איש "השומר" וה"הגנה", מעמודי התווך שבה, ואיש-המשק המסור אשר קיפח את חייו בפעולת ההגנה בשעת עליית קיבוץ חדש להתיישבות באדמת בית שאן, היה למשה דמות מופת לכל חייו. היה נער ער, שורשי, קשור מאוד למשק, לנוף ולארץ, יודע את טבעה ודרכיה. הכוח החיוני הרב שהיה טמון בו, התבטא בחושיו הבריאים והמפותחים, בתבונה יסודית ועמוקה, ביחס כבוד לזולת, חברות מסורה וכנה. הוא ידע לשאת בעול מתוך אחריות, ומילדותו עשה בשלמות ובחדוות יצירה כל עבודה אשר קיבל על עצמו. כאביו לפניו ידע והכיר גם הוא את השכנים הערבים והליכותיהם ורבה היתה הצלחתו ורב כבודו אשר נחל בקרבם. אחרי סיימו את בית-הספר המקומי היה לאיש הביטחון וה"הגנה" ופעיל בכל פעולותיו ובשמירה. עם הגיוס לפלמ"ח היה מראשוני החטיבה, מדריכיה ומפקדיה הבולטים. בשעת התכונה לקראת ההעפלה היה מראשוני המתנדבים והפעילים בהכשרה הימית. היה גם בין מארגני העלייה הבלתי-לגלית בגבולות הצפון ורבים תלו את מידת הצלחתה בכך שהוא עצמו השתתף בפעולות אשר היו מחושבות תמיד עד פרטי פרטיהן ומבוצעות בביטחון ובשקט ושיקול-דעת של מבוגר. במשק עבד באותה הנאמנות והמסירות ברוב הענפים: בפלחה, במספוא, בדיר וברפת. כחבר ועדת- הביטחון השתתף באופן פעיל בארגון ההגנה במקום. משה הקים משפחה ולבנו בכורו קרא חיים, על-שם אביו האהוב. כבכל גילויי חייו כן גם בחיי המשפחה היה שורשי ושלם, מסור ודואג.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות לאחר החלטת עצרת האו"ם על החלוקה, התגייס לשירות מלא והשתתף כמ"כ ואחר-כך כמ"מ בפעולות הקרביות הרבות של יחידתו בחטיבת "גולני". גם שם נתגלה כמפקד וכחבר הדואג לאנשיו, והוא נעשה לאיש-המפקדה המרכזי בעמק בבקיאותו המצוינת בכל שביל ומשעול בו. בביטחונו הפנימי ובמרצו הרב ידע להשפיע על פקודיו, אשר נכונים היו ללכת אחריו לכל קרב מתוך מסירות ואמונה. משה השתתף בכיבוש בית שאן, בקרבות על הגלבוע, למן נוריס ועד זרעין ומבואות ג'נין ובכיבוש נצרת ונפל ביום כ"ה בתמוז תש"ח (1.8.1948) בקרב על סמריה, לא רחוק ממקום נפילת אביו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בעין חרוד. אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן.