עמרם (ארמנד) בן-שישו

עמרם (עמי), בן אסתר ודוד, נולד ביום ח' באב תש"ב (22.7.1942) בטוניסיה. כשהיה בן 14 עלה ארצה עם משפחתו. הוא למד בבית-ספר יסודי בטוניסיה והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי "עירון" בחדרה. הוא היה חביב מאוד על מוריו ועל חבריו, בזכות היותו נער חרוץ, אחראי ונבון. עוד מצעירותו ידע עמרם שעתידו קשור בעבודת-האדמה. הוא אהב את הטבע, את הצמחים ואת בעלי החיים ולכן בחר ללמוד בבית-ספר חקלאי. אך כשהיה בן 17 אושפז אביו לצורך ניתוח ועמרם, כבן הבכור, נאלץ לעבוד לפרנסת המשפחה. כל עבודה שהוטלה עליו עשה ביסודיות ובנאמנות. תקופה מסוימת עבד בפרזול פרסות לסוסים, יחד עם חקלאי ותיק, ולצורך עבודה זו עבר בכל משקי הארץ. אחרי-כן עבד כבנאי ואף כנהג משאית. אך תמיד מצא זמן לעסוק בחקלאות. עמרם היה טוב-לב ועדין-נפש ומעולם לא נטר טינה לשום אדם. דלת ביתו הייתה פתוחה תמיד ואנשים לא היססו לבוא ולבקש את עזרתו, אם לצורך תיקון כלים חקלאיים ואם לצורך עצה טובה. הכל ידעו שעמרם מוכן תמיד לעזור בנפש חפצה.

עמרם גויס לצה"ל במחצית מאי 1960. הוא עבר קורס מש"קי הגמ"ר, קורס נהגי זחל"מ והוצב בהגנה המרחבית, בפיקוד העורף ובחג"מ.

במלחמת ששת-הימים נפל אחיו הצעיר, אלי. מיד אחר-כך התנדב עמרם לסיירת, שהורכבה ברובה מבני מושבי הסביבה. הוא שירת במילואים תקופות ארוכות במשך השנה וכל צו שקרא לו לשירות מילואים גרם לו שמחה. הוא אף יצא למילואים כשהוא חולה וסירב להישאר בבית, בטענה שהדבר עלול לפגוע בחבר שלו למילואים, שלא יוכל לצאת הביתה לחופשה. עמרם נשא לאישה את חברתו אידה וברבות השנים נולדו להם שלושה ילדים. הוא היה בעל ואב למופת - מסור, דואג, אוהב ונאמן. את רוב זמנו בילה בקרב משפחתו כשכולם שותפים להחלטות הנוגעות למשק וכולם חווים את החוויה של הקמת המשק וטיפוחו. עמרם המשיך בבניית משקו ובתרומה פעילה למושבו. שבע שנים רצופות נבחר לוועד המושב ובשנה האחרונה לחצו עליו רבים, שיקבל על עצמו את תפקיד מזכיר המשק. נוסף לפעילותו הציבורית במשק עסק בארגון הנוער בחוגים שונים, בפעולות ספורטיביות ובתחרויות ספורט בין צעירי המושבים בחבל תענך. חלומו הגדול של עמרם היה להתפרנס אך ורק מעבודת האדמה, במשק גדול ומבוסס. החלום שטופח במשך שמונה שנים עמד להתגשם: מטעי הפקן והאפרסמון, שנטע לפני שנים, החלו להניב פרות. גם בניית הלול החדש החלה להתממש. ערב צאתו לתקופת שירות המילואים האחרונה שלו יצק עמרם עמודים ללול חדש וגדול. אכן עבודתו נשאה פרי - המטעים מפיקים יבול גדול ובניית הלול כבר הסתיימה, אך הוא לא זכה לראות זאת. ארבעה חודשים לאחר מלחמת יום-הכיפורים יצא לשירות מילואים. ביום י"ד בשבט תשל"ד (6.2.1974) נהרג עמרם בהיתקלות עם מחבלים בגבול לבנון, על-יד עבסייה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בעפולה. השאיר אחריו אישה, בת ושני בנים, הורים, אחות ואח. לאחר נופלו לדרגת סמל.

בחוברת שהוציאה לאור תנועת המושבים לזכר הנופלים בני המושבים, כלולים מדברי חבריו על דמותו; להנצחת זכרו הקימו חבריו ליחידה אנדרטה ברחבת בית-הספר בניר-יפה.